החלטה בתיק בש"א 7832/07

1.         המבקש הגיש תביעה לביטול הסכם פשרה מיום 5.9.07, אשר קיבל תוקף של פסק דין, באותו יום, על ידי כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ, בה"פ 6288/07. במסגרת התביעה לביטול ההסכם, הוגשה הבקשה שבפני, למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על המשיבים לממש את שנקבע בהסכם הפשרה האמור, וכן יאסור על המשיבים לבצע כל פעולה הקשורה בחלוקת המגרשים שבתכנית ההרחבה של מושב צלפון, המשיב מס' 1.

רקע

2.         המבקש ועוד 23 אחרים, פנו בהמרצת פתיחה לבית משפט זה (ה"פ 6288/07 הנ"ל), אשר עסקה בתנאים שונים הכרוכים בהשתתפות בהגרלה לקבלת מגרש בתכנית ההרחבה של משיב מס' 1. בתאריך 5.9.07 התקיים דיון במסגרת אותה המרצת פתיחה, והצדדים הגיעו בסופו של דבר להסכם פשרה, אשר סעיפו הראשון קובע כך:

"המבקשים יהיו זכאים להשתתף בהגרלת מגרש עבור בן אחד לכל נחלה ובכפוף לחתימת בעל הנחלה על כתב ויתור על זכות לטובת הבן".

3.         הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין, כאמור לעיל.

4.         המבקש, שהיה מיוצג, ככל יתר המבקשים באותו הליך, על ידי עו"ד עדיני, לא נכח באולם. המבקש הינו רווק, ואין לו ילדים, ולפיכך אין מתקיים בו התנאי הראשון להשתתפות בהגרלה.

5.         ביום 20.9.07, שבועיים לאחר מתן פסק הדין, פנה המבקש באמצעות בא כוחו דאז, עו"ד עדיני, בבקשה לתיקון הסכם הפשרה. טענתו הייתה כי הסכם הפשרה שהושג עומד בניגוד להחלטה 959 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל, אשר אינה מגבילה את הזכות להקצאת מגרש בהרחבה לבנים של בעלי נחלה, וכן כי עומד הוא בסתירה להחלטת האסיפה הכללית של המשיב מס' 1 מיום 30.5.07, אשר בה נקבע כי לכל בעל נחלה תהיה זכות להעמיד מומלץ אחד מטעמו, ושוב בלא הגבלה לבנים של בעלי נחלה דווקא. המבקש טען כי ברצונו לקבל מגרש בתכנית ההרחבה על מנת שיוכל לבנות עליו בית מגורים עבור הוריו הקשישים, כך שיגורו בסמוך אליו והוא יוכל לסעוד אותם בזקנתם. בהקשר זה לא למותר להעיר, כי עיון בנימוקים הכתובים של הבקשה לתיקון הסכם הפשרה (נספח ב' לבקשה שלפני) מעלה, כי הן בבקשה והן בתצהירו של המבקש לא נטענה כל טענה בדבר אי ידיעתו של של ב"כ המבקש דאז, כי המבקש הוא רווק ואין לו ילדים, וכי על כן ההסכם אינו יכול לחול עליו. טענה זו הושמעה לראשונה, כך נראה, בטיעון בעל פה בפני כב' השופט ענבר, במהלך הדיון בבקשה להוצאת צו מניעה זמני שימנע את קיום ההגרלה. הטענות שבכתובים הן הטענות המפורטות לעיל, בדבר הסתירה הלכאורית בין ההסכם לבין החלטה 959 הנ"ל והחלטת האסיפה הכללית של המשיב מס' 1 הנ"ל. עניין זה יתברר, כמובן, בהליך העיקרי.

6.         במסגרת הבקשה לתיקון הסכם הפשרה, פנה המבקש ביום 24.9.07 בבקשה להוצאת צו מניעה זמני, אשר יעכב את עריכת ההגרלה שנועדה להיערך באותו יום, וזאת עד שתוכרע הבקשה לתיקון הסכם הפשרה. כב' השופט ענבר שדן בבקשה ביום 24.9.07 (בש"א 7046/07), דחה אותה הן מן הטעם של שיהוי כבד, והן מן הטעם שעל פניו, סיכויי המבקש לגרום לביטולו של הסכם הפשרה אינם גבוהים, משום שהגבלת זכות ההשתתפות בהגרלה לבנים של בעלי נחלה נדונה בין הצדדים במפורש עובר להשגת הפשרה ופסק הדין שניתן בעקבותיה. על כך הוסיף בית המשפט כי אין מקום להוצאת צו מניעה במסגרת בקשת ביניים בתיק העיקרי ולא במסגרת תובענה עצמאית לביטול הסכם הפשרה, וכן קבע, כי קיום ההגרלה לא יגרום בהכרח יצירת עובדות מוגמרות, שכן גם לאחר קיומה יוכל המבקש לעתור למניעת יישום תוצאותיה של ההגרלה.

7.         ביום 11.10.07 דחתה כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ את הבקשה לתיקון פסק הדין, וקבעה בהחלטתה את הדברים הבאים:

"הסכם הפשרה הינו פרי הסכמת הצדדים, לרבות התובע מס' 2 באמצעות בא כוחו... אף לא נטען בבקשה לפגם בכריתת ההסכם שביסוד פסק הדין, או כל טענה שיש בכוחה להביא לתיקון פסק הדין לאחר שניתן.

למעלה מן הדרוש יצוין כי תוכנה של החלטה 959 של מועצת מקרקעי ישראל והחלטת האסיפה הכללית היו מוכרות לתובעים ... גם סוגית הזכאים להשתתף בהגרלה עלתה לדיון באופן מפורש טרם כריתת הסכם הפשרה".

8.         יצויין, כי ב"כ המבקש שלפני לא צרף החלטה זו לבקשה הנדונה, בטענה כי לא ידע עליה. לכך אתייחס בהמשך.

9.         התביעה לביטול הסכם הפשרה הוגשה ביום 7.11.07. הבקשה שלפני, למתן צו מניעה זמני אשר ימנע את מימושו של הסכם הפשרה כל עוד התביעה תלויה ועומדת, הוגשה ביום 21.11.07.

הכרעה

10.       דומה, כי ההחלטה מתבקשת מאליה למקרא הנתונים העובדתיים המפורטים לעיל. אם הפנייה בבקשה למתן צו מניעה אשר ימנע את קיום ההגרלה ביום 24.9.07 הייתה נגועה בשיהוי כבד, הרי שהפנייה לבית המשפט בתביעה לביטול הסכם הפשרה ובבקשה למתן צו מניעה זמני, חודשיים לאחר שההסכם נערך וקיבל תוקף של פסק דין, וחודש לאחר שהבקשה לתיקון הסכם הפשרה נדחתה, נגועה כפל כפליים בשיהוי כבד. אעיר, בהקשר זה, כי טענת ב"כ המבקש, לפיה החלטת כב' השופטת ג' כנפי שטייניץ מיום 11.10.07 לא הייתה ידועה לו, משום שהומצאה לבא כוחו הקודם של המבקש, לאו טענה היא. ב"כ המבקש היה מודע, ללא ספק, להליכים שננקטו לתיקון הסכם הפשרה, שהרי במסגרתם נתבקש צו המניעה נגד עריכת ההגרלה, אליו הוא התייחס בבקשה שלפני. לפיכך, גם אם לא הוא עצמו ייצג את המבקש בהליכים אלה, היה עליו לברר את המתרחש, שהרי ההחלטה בבקשה לתיקון הסכם הפשרה רלוונטית מאין כמוה לדיון שפני, והיא ניתנה זמן ניכר בטרם פנה הוא בהליך חדש לבית המשפט. כך או כך, לא שמעתי כל הסבר מפי ב"כ המבקש, מדוע לא הוגשה התביעה לביטול הסכם הפשרה מיד לאחר שנתקבל, או לכל המאוחר, לאחר שניתנה החלטתו של כב' השופט ענבר, אשר בה נדחתה הבקשה לצו מניעה נגד עריכת ההגרלה.

11.       אשר למאזן הנוחות, מטיעוני המשיבים למדתי, כי בזמן שחלף, נרשמו עד כה 51 משתכנים, מתוכם 27 בנים לבעלי נחלות. כולם הפקידו כספים, והקפאת ההליכים תגרום להם נזק כבד. ברור כי המבקש לא יוכל לפצות את כל המעורבים על נזקיהם, אם תידחה תביעתו. מנגד, המבקש יכול לרכוש גם היום מגרש במסגרת ההרחבה, אם כי לא בתנאים הנוחים יותר של מומלץ מטעם האגודה. נזקו שלו, אם בסופו של דבר יזכה בתביעתו, הינו נזק כספי בלבד, הניתן לשיפוי בקלות.

12.       לכך יש להוסיף, כי סיכויי המבקש בתביעתו אינם מן הגבוהים. כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ התייחסה בהחלטתה מיום 11.10.07 להליכים שקדמו להשגת הסכם הפשרה, והדברים צוטטו לעיל. נראה, על פניו, כי הטעמים שעמדו ביסוד ההחלטה לדחות את הבקשה לתיקון הסכם הפשרה, רלוונטיים לתביעה לביטול ההסכם. יתרה מזאת, כפי שהערתי לעיל, נימוקי המבקש בכתב ובתצהיר, לתיקון הסכם הפשרה, אינם מעלים כל טענה בדבר אי ידיעה של בא כוחו את מצבו המשפחתי, עובר למתן הסכמתו להסכם הפשרה שהושג בבית המשפט, וגם לכך יש משקל בהערכת סיכויי התביעה.

13.       ועל כל אלה, המבקש לא צרף לבקשה שלפני (כמו גם לתביעה העיקרית) את כל הצדדים להסכם הפשרה אותו מבקש הוא עתה לבטל. הן מתביעתו והן מן הבקשה שלפני חסרים יתר המבקשים שפנו יחד עמו לבית המשפט בה"פ 6288/07 הנ"ל, אשר במסגרתה הושגה הפשרה. נעלה מכל ספק, כי זכויותיהם תפגענה אם ינתן צו המעכב את מימוש ההסכם אליו הצטרפו ומכוחו פעלו עד היום. חסרונם מן הבקשה די בו, כשלעצמו, כדי לדחותה.

14.       סוף דבר, הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית.